האמת היא שאני מעולם לא ניצחתי ילדה בחורה או אשה. זה לא שאני חלש, אלא שכמעט לא הגעתי לעימותים.

בסשנים הפסדתי מול כל אלה שפגשתי. בארץ לילית ומיכל החזקות במיוחד, וגם מול סברינה עוד לא הצלחתי לעמוד. בחו"ל פגשתי כמה מתאבקות ושם כמובן מראש לא היה סיכוי.

.

האשה הראשונה שטעמתי מנחת זרועה היתה אשתו השניה של אבי. היא התנהגה אלי באלימות עוד כשהייתי ילד. היתה כולה מקסימום 1.60 אבל חזקה כמו שור. ניסתה עלי כל מיני "שיטות חינוך" ובין השאר התרגלה להכריח אותי בכח לאכול (וזה עוד בקטנה) מאז שהייתי ילד. אבל כשהייתי כבר בן 16-17 וגבוה ממנה בראש היה איזה יום שלא הסכמתי לקבל ממנה ארוחה (רציתי לאכול חומוס עם חברים), תפסה וקיפלה אותי ודחפה לי ענבים שהיו על השולחן, אחד אחד כשהיא לועגת לי. ניסיתי להשתחרר, אבל היא פשוט היתה יותר חזקה.

היתה פעם אחרת שלא רציתי להגיד לה לאן אני הולך. לא נתנה לי לעבור וכשניסיתי לעקוף אותה תפסה אותי בחיבוק מלפנים כשהידיים שלי לפותות בצדדים, הרימה אותי בערך 10 ס"מ מהרצפה, התקדמה אתי מטר, הורידה אותי, ודחפה וגררה אותי לחדר. אמרה שהיא לא סוגרת את הדלת אבל יודעת שאני לא אעיז לצאת. האמת שיצאתי אבל כשחזרתי היה גם אבא שלי והיא היתה נופת צופים. הסוד נשאר בינינו.

מדהים ומעניין. תודה על השיתוף!

מדהים!! מפתיע שהיא לא ספורטאית והצליחה. אולי רקדנית/ היסטוריה באמנות לחימה? קרה משהו דומה איתה שוב?

אני הפסדתי לא פעם מחוץ לסשן. היתה לי חברה, בחורה בגובה יחסית ממוצע 1.65, גוף טוב אבל לא באמת ספורטאית. 55-60 קילו. אני 1.80 ובזמנו שקלתי 75 קילו.

יום אחד חזרתי מהעבודה, עליתי על בגדי ספורט והתכוונתי ללכת לשחק כדורגל.

כשיצאתי מהחדר היא חיבקה אותי בפרוזדור, תפסה אותי בעמידה והורידה לי בכל פעם משהו מהבגדים. לא ממש נלחמתי אבל זה היה ממש נגד רצוני כי מיהרתי. היא זרקה את כל הבגדים אחד אחרי השני לתוך החדר, אבל חסמה אותי בפתח ולא נתנה לי להיכנס ולנסות להתלבש. כשנשארתי רק בתחתונים דחפה אותי לחדר, הפילה אותי על המזרונים (לא היתה מיטה), קפצה עלי והתחלנו להתאבק. ברצינות. אחרי דקה שתים היא ריתקה אותי ולא יכולתי לזוז.

"רק רציתי שתדע שאתה תלך לשחק עם החברים שלך, רק אם אני מסכימה"

קמה ושחררה אותי.

האמת היו לי כמה מקרים שנחקקו לי בראש ומענגים אותי עד היום. אני ממש רגיש לדגדוגים ואחת החברות שהיו לי ניצלה את זה ממש והייתה מדגדגת אותי עד לרמה שאני מתהפך עליה ומתחילים "קרב" כשאני מנסה לרסן אותה והיא ממשיכה לדגדג אותי ואני מרגיש איך הכוח פשוט עוזב אותי והיא מנצחת לאט לאט. הרגשתי קצת מושפל אבל העונג היה בלתי מוסבר, לאבד שליטה מסוימת על הכוח שלי ולנסות להשיב אותו כל פעם מחדש. פעם אחרת הייתה כשנפגשתי עם נערת ליווי רציתי לייצר מצב דומה, אבל שיחסי הכוחות כמובן מוטים מראש, אז דרך קשירה וכיסוי עיניים ניסיתי להאבק ורק שם הצלחתי להרגיש את אותו חוסר האונים המענג הזה. https://girlsintelaviv.com זה האתר שדרכו הגעתי אליה אגב. לדעתי אתה יכול לבקש ולראות אם יש בנות בראש דומה שיעזרו לך להגיע לחוויה הזו.

שלום לכולם :)

אני שמח שיש פורום כזה בישראל שאנחנו יכולים לשתף פה את חוויות,סישנים וסרטונים.

אני רוצה בטור התחלה לשתף אחת החוויות שקראו לי שהייתי ילד שאולי השפיעו הרבה על הפיטש שיש לי היום להיאבקות נשים.

אז כשהייתי ילד בן 8-9 התאמנתי שנה בקאראטה וכמעט כל התלמידים שהיו איתי היו גם מתחילים.

היה נהוג בסיום האימון לעשות כמה קרבות שמאפשרות גם תחרות בין בן ובת כאשר הילדה צריכה להיות מבוגרת בשנה או שנתיים. כמובן בגיל צעיר הפרש השנתיים הוא משמעותי בעניין הגוף והגודל.

הקרבות לא היו פיזיות כלכך שזה לא היה מכאיב אלא העיקר רק לפגוע בלי להכאיב, אבל כמובן אי אפשר למנוע לפעמים מכות מכאיבות :)

אני זוכר שהמורה היה שם אותי לפעמים נגד ילדה שמבוגרת ממני בשנתיים אם לא היה ילד בגילי.

הילדה אז היתה מנצחת אותי בקלות והדבר הכי מדליק שהיה בקרבות כשהיא נותנת לי בעיטה גבוהה כאשר הרגל שלה היתה מגיעה לחלק הצדדי של הפנים שלי או לאוזניים, הייתי מתבייש אחרי האימון מזה שהיא קורעת אותי תמיד, זה היה מרגיש שהיא משחקת איתי ולא סופרת אותי בכלל.. אבל כשהייתי חוזר הביתה הייתי חושב על הקרב ונהנה מזה בטירוף בעיקר כאשר נזכר ברגל שלה פוגעת לי באוזן (הייתי מרגיש את רגלה על פניי ונהנה מזה) או הבעות הפנים אחרי שהיא מנצחת אותי בביטחון ואפילו לא שמחה מזה כאילו זה מובן מאליו..

בזמן הקרב היה לי ממש פחד שהכפות רגליים שלה יפגעו בפנים שלי או שתפיל אותי על הרצפה ואהיה מובך מתחתיה.

מאז אני נמשך יותר לבנות שמכניעות ומשפילות בנים בהיאבקות :)

אמנם לא ניצחו אותי

אבל שהייתי בתיכון בבבני עקיבא היה בחור שעיצבן את הקומונרית שהייתה גדולה ממנו בשנתיים

היא ריתקה אותו עם שתי הידים על הקרקע ממש הרבה זמן ולא הסכימה לשחרר עד שיתנצל

הוא התנצל אבל היא ממש הכריחה אותו להתנצל שוב ושוב ושבאמת יתכוון לזה

שהיא סיימה איתו היא נעלה את הכפכפי טבע נאות שלה

האירוע ממש חקוק אצלי כי גם לא היה נהוג שבנים ובנות ממש יגעו אחד בשניה

וגם כבר לפני המקרה הזה כל פעם שהיה מאבק בבית ספר בין בנים נמשכתי לראות את המאבק

מאז אני נמשך לבנות שנועלות כפכפים של טבע נאות

ומדמיין אותן מכניעות בנים

אחד מזכרונות הילדות שחקוק אצלי בזכרון הוא מגיל 8

זה היה יום חורף גשום והיה לנו שיעור חופשי בכיתה

אני זוכר ששיחקתי במשהו עם חבר שלי ואז פתאום הפניתי את מבטי וראיתי שתי בנות מהכיתה שלי, הדס ומירב

הדס היתה גדולה יותר ממירב, ומה שראיתי היה את הדס רוכבת על מירב ומרתקת אותה בכוח לרצפה

מאז שאני זוכר את עצמי נמשכתי לקטעים האלה, כנראה שזה טבוע לי ב דנא

מעניין בתור אחד שנמשך לעניין מגיל צעיר ו"חיפש" להפסיד, הייתי בטוח שהתשובה חיובית... אבל ככל שחפרתי בזכרון גיליתי הפסד יחיד בהורדות ידיים בגיל 16. בשתי תקופות, אני חושב שהיו לי ידידות שהיו יותר חזקות ממני וכל נסיון שלי למשוך לכיוון נכשל...הן פשוט ממש לא אהבו את זה ונראה לי שגם לא הרגישו לא נוח להיות יותר חזקות מגבר (לא מבינות כלום...).

לא כמבוגר, אבל כילד וגם כנער היו לי מספר חוויות כאלה, כשאחד המקרים ממש צרוב לי בזיכרון.

זה היה במסגרת איזושהי פעילות של תנועת נוער, ואני אפילו לא כל כך זוכר מה הוביל לזה אבל נכנסתי לעימות עם איזושהי נערה (שלא הכרתי), כשתוך שניות היא דחפה אותי בעוצמה שפשוט היממה אותי והעיפה אותי על הריצפה מטר שניים אחורה. זה היה די משפיל וניסיתי לקום ולתקוף אותה, אבל חברות שלה (!!) פשוט הרחיקו אותה משם ואמרו לי משהו בסגנון של "תאמין לנו לא כדאי לך".

באותו רגע זה היה משפיל בטירוף, אבל היום אני פשוט חוזר שוב ושוב לזיכרון הזה ומתענג עליו...

אגב, נראה לי שכל המקרים האלה הם אלה שעיצבו את הפטיש שלי לנשים חזקות (וגבוהות) ממני.

לי אמנם לא יצא להפסיד לאישה בהאבקות תחרותית עד שפגשתי את איבון מבלגיה כשהיתה בשיאה.

עם בנות זוג וידידות הייתי מסתפק בזה שינסו לרתק אותי כמה שיותר זמן.

מה שכן, יצא לי להפסיד פעם למישהי בהורדות ידיים, תחום שאני גרוע בו ולא מדליק אותי במיוחד

היו מלא פעמים שנאבקתי בבנות-זוג, אבל מעולם זה לא היה מגרה או רציני מספיק. עוד לא פגשתי בחורה מספיק חזקה ברמה שתדליק אותי.

אך כן זכורה לי פעם אחת בה לקחתי את הטלפון של חברה לשעבר שלי ואיימתי שאני אעשה לו נזק. היא ניסתה לחטוף אותו מהידיים שלי עד שהיא הצליחה לתפוס את האצבע שלי ולקפל אותה ככה שלא הייתי מסוגל לזוז אפילו. כשאיימתי עליה, היא עיקמה אותה חזק יותר עד ששחררתי את הטלפון.

מעולם לא הצלחתי לגרום לה לעשות את זה שוב, למרות שניסיתי הרבה פעמים. הסיטואציה הזו לעד תשאר זכרון מתוק בראש שלי.